ניילון לא נמס כמו כמה סיבים סינתטיים אחרים; במקום זאת, הוא נוטה להימס ולהישרף בו זמנית. ניילון הוא פולימר תרמופלסטי, מה שאומר שהוא מתרכך כאשר הוא נחשף לחום אך אין לו נקודת התכה ברורה כמו פלסטיק תרמוסטי. כאשר הניילון נתון ללהבה או לטמפרטורות גבוהות, הוא קודם מתרכך ואז מתחיל להתפרק ולהישרף.
הנה מה שקורה כאשר ניילון נחשף לחום או להבה פתוחה:
- הִתרַכְּכוּת:הניילון מתחיל להתרכך כאשר הוא מתקרב לטמפרטורת הפירוק שלו, שהיא בדרך כלל בטווח של 160 מעלות עד 260 מעלות (320 מעלות פרנהייט עד 500 מעלות פרנהייט), בהתאם לסוג הספציפי של הניילון והדרגה שלו. בשלב זה, הניילון הופך גמיש ועלול להתעוות.
- הִתפָּרְקוּת:כשהטמפרטורה ממשיכה לעלות, הניילון עובר פירוק תרמי. תהליך זה כולל שבירה של קשרים כימיים בתוך שרשראות הפולימר, שחרור תרכובות נדיפות שונות ויצירת פחם. חומר הניילון הופך חלש יותר בשלב זה.
- שְׂרֵפָה:אם מקור החום נמשך, התרכובות הנדיפות המשתחררות במהלך הפירוק עלולות להתלקח ולהוביל לבעירה. ניילון יישרף ויפיק להבות, יחד עם שחרור של עשן ואדים שעלולים להזיק.
תהליך הבעירה מייצר חום, אור ואת המאפיינים האופייניים של שריפה. חשוב לציין שניילון יכול להיכבות מעצמו כאשר מסירים את מקור החום, אך אם החום נמשך, הוא ימשיך לבעור.
התנהגותו של ניילון בחשיפה לחום חשובה לנקוט זהירות ולמלא אחר הנחיות הבטיחות בעבודה עם חומרי ניילון או טקסטיל, במיוחד במצבים בהם קיימים חום או להבות פתוחות. יש לשקול אמצעי אוורור ובטיחות אש נאותים בעת שימוש במוצרים או בדים מבוססי ניילון.
